יהודה בן יהושע ומלכה נולד וגדל באופקים. הוא נפל בעת מילוי תפקידו, כשהסתער בחירוף נפש על המחבלים בצומת מעון והציל חיים.
"כאוס גדול. המון המון מחבלים. רימונים ברצפה. מטורף." דיווח יהודה מהשטח, בשעה שלחם במחבלים. "כול האוטו שלנו מחורר 3-5-7 מחורר. ירו עלינו אר.פי.גי. חיסלנו שני מחבלים." הוא עדכן בקול בוטח, רגע לפני שנפל בקרב.
שמחת תורה היה החג הראשון ממועדי תשרי שבו אמור היה יהודה, שוטר עם וותק של 30 שנות שרות במג"ב, לבלות בחיק משפחתו. האזעקה הראשונה העירה אותו, את רעייתו איריס ואת ילדיהם אליה ואביעד. הם מיהרו לממ"ד בביתם אך בתוך זמן קצר הוא קיבל שיחת טלפון, שבעקבותיה לבש את המדים ונערך לצאת. בתו אליה ניסתה לעצור בעדו והתחננה שיישאר איתם בבית, שהיא אוהבת אותו. איריס קפאה במקומה ואפילו לא נפרדה ממנו. יהודה, מש"ק אשכול עין הבשור, ראה בנתינה ערך לחיים ועזרה לזולת הייתה שגרת יומו. הוא לא היסס ברגע האמת. חמוש בנשק אישי הוא לקח ניידת, אסף את מפקדת החבל פקד עמית גור וביחד הם נסעו לתוך התופת. בדרכם לנשקייה במושב עין הבשור הם נתקלו בעשרות מחבלים חמושים בנשקים ארוכים, ברימונים ובאר.פי.גי. שנסעו לכיוון לאופקים. באומץ ובתושייה הם חיסלו אותם ודהרו קדימה. במעשה זה מנעו אסון גדול יותר באופקים, בישובים ובבסיסים הסמוכים לה.
יהודה ניהל את האירועים בגזרה שלו בקפדנות ובמקצועיות. במהלך הקרבות הוא חשב גם על ביטחון משפחתו באופקים, והשאיר לאיריס הודעה לנעול את כול הבית. כאשר איריס ניסתה לשוחח איתו היה רעש נוראי סביבו והשיחה התנתקה. בשיחה נוספת הוא הזהיר חברים מהיחידה לא להגיע לשטח והציל את חייהם. בנחישות ובהתמדה יהודה ועמית הגיעו לעין הבשור. יהודה פתח את הנשקייה וחילק נשקים ארוכים לכיתת הכוננות. אנשי המושב נלחמו בגבורה, חיסלו את המחבלים שפשטו על המקום והתושבים ניצלו מטבח. יהודה הבין היטב, שהשטח מוצף במחבלים חמושים וכול יציאה לכביש פירושה סכנת מוות. הוא כבר חיסל מספר חוליות חמושות, ניצל בנס והציל ישוב שלם. כשהגיעו הקריאו הנואשות לעזרה מכיוון רעים ובארי, הם שוב יצאו לדרך להציל חיים. יהודה, פקד עמית גור וחייל חמוש שהצטרף אליהם, נסעו ללב הלחימה. באזור צומת מעון ירו לעברם טיל אר.פי.גי. והם קפצו מהניידת מחשש שהיא תתלקח. בשטח התפרסו עשרות מחבלים מצוידים היטב והצומת הפכה למלכודת מוות. יהודה נהרג מאש המחבלים בשעה 10:40 . פקד גור והחייל נפצעו אך הצליחו להיחלץ. חייהם ניצלו.
בינתיים באופקים איריס נעלה את כול הבית אבל חשה חוסר ביטחון. שוב ושוב היא ניסתה להתקשר עם יהודה. ללא הועיל. בכול קבוצות הווטסאפ הפעילות שררה דממה וגם מהמשטרה לא היה מענה. הפחד חלחל ובנה רצה לצאת לתחנת המשטרה ולברר מה עלה בגורל אביו. איריס סירבה. לאט לאט התחילו להתקשר אנשים, שניסו לברר אם ידוע לה משהו. איריס הבינה שמסתירים ממנה מידע. המתח היה קשה מנשוא. במוצאי שבת בשעה 20:30 הגיעו לביתה של איריס לובשי מדים. היא ראתה אותם דרך המצלמה ולא פתחה את הדלת. היא צעקה לעברם, מה הם רוצים? והם הנידו בראשם. איריס הבינה ויצאה לקראתם בבכי ובצעקות. כאשר פתחה את הדלת, הבית התמלא באנשים. התברר שרבים ידעו מה קרה לפניה, אך לא הרהיבו עוז לבוא ולספר לה. הגיעו קצינים שבישרו על מותו של יהודה בקור רוח, אך לא הייתה למשפחה מעטפת תומכת. הידיעה הייתה קשה מנשוא ובלתי נתפסת. ביום שני בשעה 12:30 הובא יהודה למנוחת עולמים.
יהודה בן מלכה ויהושע היה בן למשפחה ברוכת ילדים, שמנתה שישה אחים ושתי אחיות. יהודה היה השלישי מהסוף. הוא גדל ברחוב הרצל באופקים, בבית חם ומלא שמחת חיים וניחוחות של בישולים ביתיים. בית שבו כול הילדים גדלים ביחד ולומדים לחלוק ולהעריך האחד את השני. כבר כילד הוא בלט כדמות דומיננטית וגיבש את כולם סביבו. תכונה זו בלטה לאורך כול דרכו בבית הוריו, בלימודיו בבית הספר, בשרותו הביטחוני, במשפחה שהקים ועד הקרב האחרון בו לחם. יהודה התגייס למשמר הגבול כולוחם בשירות סדיר ומאז ועד יומו האחרון לבש את המדים. הוא יצא לקורסים פיקודיים ועשה תפקידי שטח מגוונים בכול רחבי הארץ: בחברון, בירושלים, באילת, בעין יהב ואפילו בצפון. במהלך שירותו חווה תקופות קשות ביותר ביניהן האינתיפאדה השנייה, פינוי גוש קטיף וכול הסבבים של הלחימה בדרום. זה היה שירות מאוד דינמי ועם ניוד לפי הצורך, ויהודה תמיד נרתם למשימה ומעולם לא אמר לא.
כמו בחייו המקצועיים גם בכול הקשור למשפחתו יהודה שאף לשלמות, וכיבוד אב ואם היה ערך עליון עבורו. מדי יום הוא התקשר לדרוש בשלום הוריו והלך לבקר אותם בתום העבודה ולהתעניין איך עבר היום. קשר מיוחד חיבר בינו לבין אמו מלכה. הוא ניצב לצידה באהבה ובמאור פנים, דאג לבריאותה והקפיד שלא יחסר לה דבר. אחת לשנה, ביום הולדתה הוא נהג להזמין אותה למסעדה ולשמח את ליבה במפגשים משפחתיים. מלכה חלתה והלכה לעולמה במהלך שנת האבל על בנה יהודה.
בחירת ליבו של יהודה הייתה איריס, שנשבתה בקסמו והתאהבה בו. לאחר תקופה בה גרו יחדיו, הם התחתנו וקבעו את ביתם באופקים. יהודה היה בעל אוהב, ואבא מסור לילדיהם אליה ואביעד. הוא תמיד אהב לארח ולפנק את משפחתו ולהפיק אירועים משמחים עבור יקיריו. יהודה היה אדם של רעות, אחדות ואחווה, שאהב לבלות עם המשפחה, ליהנות עם חברים ולהשכין שלום בין אנשים. הוא אהב לשיר, לראות סרטי קולנוע ולעשות ספורט. אהב את החיים והפך את הנתינה לדרך חיים.
בתפקידו האחרון שירת יהודה כמש"ק אשכול עין הבשור. הוא היה אחראי על מספר קיבוצים במ.א. אשכול, ובמסגרת זו היה מחובר לקהילה והכיר ברמה האישית את כול הרבש"צים ורבים מהתושבים. בשעות הפנאי הוא התנדב בבית הקשיש בעוטף וגם בבית הגלגלים. בשני המקומות החזירו לו אהבה והערכה רבה. כולם ידעו שאפשר לפנות אליו בכול עת, והוא תמיד ישיב בחיוב ובמאור פנים. לא פעם התקשרו אליו באמצע הלילה והוא ענה בסבלנות ועזר כמיטב יכולתו.
לפני כשנתיים וחצי המשפחה עברה לבית פרטי, בפרויקט של השוטרים ברמת שקד. יהודה ארגן וטיפח גינה למופת, וחש סיפוק מהעשייה החדשה למען משפחתו. המעבר העניק להם אושר ונחת, ותחושה של התחלה חדשה וטובה. יהודה מילא את ביתם בנוכחותו, ולצידו הכול היה מואר ונעים. לאחר נפילתו בקרב נותרה תחושת ריקנות בבית, מלווה בציפייה שהוא ייכנס פתאום וישיב את שמחת החיים. יהודה הותיר לרעייתו, ילדיו ואוהביו מורשת של אומץ ושל גבורה, של נתינה למען הזולת ושל עשיית טוב.
יהי זכרו ברוך.
